עו"ד אירית רייכמן – מומחית לדיני משפחה

בני-זוג, בני אותו מין, כיום יכולים לגשת לבימ"ש למשפחה ולבקש את אישורו של הסכם ממון ולהסדיר את כל היחסים הרכושיים ביניהם לרבות כל הכרוך בגידול ילדים משותפים.

בתיק שנדון בבימ"ש למשפחה בת"א נדון בפני כבוד השופט יהודה גרניט נדון מקרה של בני זוג הומוסקסואלים החיים ביחד כמשפחה  ומנהלים משק בית משותף מזה    כ-19 שנים, כאשר איש מהם אינו נשוי לאחר (להלן:"בני-הזוג") בני הזוג פנו לבימ"ש למשפחה בבקשה לאישור "הסכם ממון" אשר נערך ביניהם.

בני הזוג החליטו להרחיב את התא המשפחתי ולממש את רצונם להיות הורים, והגיעו להסכם עם אימם של הקטינים שהיא תהרה לאחד מבני הזוג, כאשר מהריון זה נולדו תאומים.

אם התאומים מגדלת אותם, כאשר בני-הזוג, שותפים  מלאים לגידולם ולסיפוק צרכיהם ושניהם מהווים דמויות הוריות לתאומים, ביחד עם אימם של התאומים.

הסכם הממון אשר ביקשו בני הזוג לאשר בבימ"ש לענייני משפחה  כולל הסדר של היחסים הרכושיים של בני-הזוג בעת החיים המשותפים ולעת פרידה או מוות, גידול התאומים, פרנסתם וחינוכם בתקופת החיים המשותפים והמשך גידולם והדאגה לצרכיהם על-ידי בן זוגו של אביהם הביולוגי של הקטינים.

בימ"ש למשפחה פסק כי בני-זוג חד-מיניים החיים ביחד, מהווים משפחה ומכאן שהביטוי "בן משפחתו" שבחוק ביהמ"ש לענייני משפחה, חל גם על זוגות חד-מיניים.

בימ"ש למשפחה קבע כי אין להפלות לרעה זוגות חד-מיניים (בלתי נשואים זה לזה), לגבי אישור הסכמים ביניהם לעומת זוגות דו-מיניים (בלתי נשואים זה לזה).

בימ"ש למשפחה דחה בתוקף את עמדת היועץ המשפטי שהתנגד לאישור הסכם בין זוגות חד מיניים בבימ"ש למשפחה בטענה, לפיה הכרה במשפחה חד מינית כמשפחה היא עניינו של המחוקק בלבד.

בית משפט קבע כי ב"כ היועץ המשפטי אוטם את עיניו ואת אוזניו למציאות המתרחשת כיום הן בישראל והן בעולם המערבי כולו – מציאות ההולכת ומתרחבת, של חיי משפחה המתקיימים בין זוגות חד-מיניים, החיים ביחד במשק בית משותף; במדינות לא מעטות – כמו הולנד דנמרק, שוודיה, נורבגיה, איסלנד גרמניה, וורמונט (בארה"ב), צרפת, ניו-זילנד, הונגריה, בלגיה, גרינלנד, שתי מדינות באוסטרליה – קיים חוק המשווה את הזכויות של הזוגות ההומוסקסואלים והלסביות לזכויות של הזוגות הדו-מיניים. במדינות מסוימות – כמו הולנד, קנדה, מדינת מסצ'וסטס, ספרד – ניתן למערכת יחסים זוגית כזו לגיטימציה והם יכולים אף להינשא, לגדל ילדים ואף לאמץ ילדים ובודאי לעשות ביניהם הסכמים.

לאור זאת קבע בימ"ש כי יש לראות בבני זוג חד מיניים משפחה לצורך אישור הסכם ממון לפי חוק בית משפט לענייני משפחה.

(ראה תמ"ש (ת"א) 6960/03)

בחודש שעבר דחה בית המשפט המחוזי בבאר שבע בקשת ערעור על החלטת בית משפט לענייני משפחה באשדוד (כב' הש' שרית גולן, ס.נ), לפיה חויב הגבר לבצע, על אף התנגדותו, בדיקה גנטית לקשרי משפחה במסגרת תביעת אבהות שהוגשה נגדו. דחיית הערעור על ידי בית המשפט המחוזי מקנה להחלטה משנה תוקף תקדימי, היות ובדיני המשפחה בישראל נוהגים להשתמש בבדיקת האבהות ככלי משפטי מחייב רק לעתים נדירות.

תביעת האבהות הוגשה, בעקבות טענתה של האם כי הגבר הוא אביו הביולוגי של בנה (בן ה- 16 כיום), שנולד במהלך קשר רומנטי של מספר שנים. המעניין במקרה זה, הוא שהגבר, על פי פסק הדין, אינו מכחיש את אבהותו ומתייחס לנער  כבנו לכל דבר ועניין וכך גם הנער אליו.

הגבר התנגד לבדיקת אבהות וטען כי האם הגזימה בפני בית המשפט כשתיארה את חוזקו של הקשר הרומנטי ביניהם וכי מעולם לא קיים עימה מערכת יחסים מחייבת. הגבר אומנם הודה כי התגורר עם האם לפרקים, סייע לה כספית בתדירות חודשית, תמך בה בתקופת ההיריון ואף נתן הלוואה למימון ברית המילה. הגבר גם הודה כי נקשר אל הקטין, אוהב אותו כבנו, תמך בו לאורך כל חייו ותומך בו גם היום.

האמת עשויה להזיק

בכתב ההגנה טען הגבר כי הוא נוטה להאמין שהקטין הוא בנו, אם כי אינו בטוח בכך הואיל ולטענתו האם קיימה מערכת יחסים גם עם גברים אחרים. בבסיס התנגדותו לבדיקת האבהות עומדת הטענה שאין זה מטובתו של הנער לברר את האבהות ע"י בדיקה גנטית  כיון  שאם יוכח כי הוא אינו האב, ייגרם לנער נזק כפול בשל נתק סופי ומוחלט שיווצר ביניהם וכפועל יוצא תיפסק תמיכתו הכלכלית.

בית המשפט המחוזי קבע כי דווקא עמדתו של האב מעידה על הצורך בבדיקת האבהות, יחד עם זאת, על מנת לשמור על הקטין מפני תוצאות הבדיקה, הורה על ביצועה ושמירת תוצאותיה חסויות, היה ויתברר כי המבקש אינו אביו של הנער.

ניתן לבצע בדיקה גם ללא הסכמה

בית המשפט ציין כי על פי חוק המידע הגנטי, הוא מוסמך לצוות על עריכת בדיקה גנטית נגד רצונו של אדם ולפיכך, הגם שהראיה הטובה ביותר להוכחת אבהות היא אכן בדיקה מדעית, לא מין הנמנע, כי אם נבצר לבצע את הבדיקה בשל סירוב לבצעה או בשל קושי אחר, תוכח האבהות בראיות אחרות על פי נסיבות כל עניין לגופו.

אולם מאידך, תיקון מס' 3, בסעיף 28 ו (א) לחוק, מאפשר לבית המשפט לצוות על בדיקה גנטית, גם ללא הסכמת הנבדק, אם שוכנע כי יש סיכוי סביר לנכונות הטענות בדבר קשרי משפחה הנטענים וניתנה לנבדק הזדמנות להשמיע את התנגדותו למתן הצו.

חובה במזונות מכח ההתנהגות

המקרה הנ"ל אכן עונה על שני התנאים: בהחלט סיכוי סביר לנכונות הטענות בדבר קשרי משפחה ולנבדק ניתנה הזדמנות להשמיע את התנגדותו. לפיכך, בצעד נדיר החליט בית המשפט המחוזי לצוות על הגבר לבצע את הבדיקה. יש לציין כי בארץ ניתן לבצע בדיקת אבהות אך ורק בצו בית משפט, זו בעקבות החשש כי הילד יוכרז כממזר.

מעבר לסוגיית הפרטיות והשלכות הבדיקה על הילד, השאלה הנשאלת היא מה יקרה במידה והבדיקה תהיה חיובית והוא אכן האב. במקרה כזה, תוכל האישה להגיש נגדו תביעת מזונות, אשר בעקבותיה האב יהיה חייב  לשלם מזונות לקטין לפי פסק דין. ייתכן אף ויחייבו אותו רטרואקטיבית על התקופה שהוא לא שילם.

במידה ותוצאות הבדיקה יהיו שליליות, מעניין יהיה לראות איך בית המשפט יגיב לכך. האב אומנם לא יהיה חייב בדין לשלם, אך ייתכן ויחייבו אותו לשלם מכח התנהגותו כלפי הקטין במשך כל השנים והאופן בו הוא התייחס לבנו מאז שנולד.

עו"ד אירית רייכמן – חוק מידע גנטי

לפני שבוע התבשרנו כי זמר החיפושיות לשעבר, פול מקרטני בן ה- 69, התחתן במזל טוב בפעם השלישית עם ננסי שבל היהודייה. לצד החגיגה, הצהובונים האנגלים וגם התקשורת העולמית, עסקו בשאלה מדוע מקרטני,  אחד מהמוסיקאים העשירים בעולם, בחר שלא לערוך הסכם ממון עם אשתו הטרייה. הסוגיה קיבלה משנה תוקף, היות ובנישואיו הקודמים לדוגמנית הת'ר מילס, הוא נאלץ לשלם לה מעל ל- 50 מליון דולר לאחר שהשניים התגרשו (וזאת לאחר שהיא דרשה לא פחות מ- 250 מליון!).

מקרטני טען שהוא עדיין מאמין באהבה ולכן הוא לא צריך לעגן את הנישואין בהסכמים למיניהם. הציניקנים יאמרו שהיות ושבל באה ממשפחה אמידה, הוא לא חושש שהיא תחמוד את כספו. יכול להיות שהמחשבה של הזמר האנגלי קצת תמימה ויכול להיות שלא, אבל בכל מקרה תמיד יש לשקול בכובד ראש את סוגיית עריכת הסכם ממון לפני החתונה – לצד היתרונות וגם החסרונות הטמונים בה.

הסכם ממון לפני נישואין  - תופעה שכיחה

בדור האחרון, גיל הנישואין עלה בקרב גברים ונשים כאחד ולכך השלכות רבות, המתבטאות, בין היתר, בתחום הכלכלי. זוגות רבים מגיעים ליום חתונתם כשהם אמידים או בעלי רכוש עליו הם מעוניינים להגן, או לחילופין, כאשר מדובר בבן או בבת להורים אמידים, הם מעוניינים להבטיח את כספם. נסיבות אלה הגבירו לאחרונה את המודעות לעריכת הסכם ממון, שצבר פופולריות רבה. הסיבה העיקרית לכך הוא שיעור הגירושין הגבוה והידיעה, כי הליך הגירושין במקרים רבים עשוי להיות מלווה במתח, אכזבות, כאב וגם פשרות כספיות.

מהו הסכם ממון?

הסכם ממון הינו הסכם הצופה את פני העתיד ומטרתו להסדיר את חלוקת הרכוש בין בני הזוג עם פרידתם. בהסכם ממון ניתן לקבוע כל קביעה באשר לחלוקת הרכוש, לרבות רכוש עתידי, מתנות או ירושות. רבים מהזוגות, שחווים נישואין שניים, עורכים הסכם ממון שכן הם מעוניינים להבטיח כי כל הרכוש שצברו במשך חייהם יעבור לילדיהם מנישואיהם הראשונים.

אישור הסכם ממון

על פי חוק יחסי ממון יש לערוך הסכם ממון בכתב וחובה לאשרו בבית המשפט לענייני משפחה או בבית הדין הרבני. אם נערך ההסכם לפני הנישואין או בעת עריכתם, ניתן לאמתו אצל רושם נישואין או אצל נוטריון האימות כאמור, נותן תוקף חוקי להסכם הממון. הדרישה לאישור ההסכם הינה מהותית ולא רק ראייתית. אישור בית משפט להסכם יינתן רק לאחר שהצדדים הופיעו בפני השופט בעצמם ובית המשפט נוכח לדעת, כי חתמו על ההסכם מרצונם החופשי והם מבינים את המשמעות המשפטית שבחתימתם על ההסכם. כל שינוי של הסכם הממון חייב אף הוא להיערך בכתב ויש לאשרו בבית המשפט או בבית הדין הרבני, על מנת שיקבל תוקף משפטי.

חסרונות בעריכת הסכם ממון

1. רוב הזוגות הצעירים נישאים מתוך אהבה אמיתית וכנה ולא מתוך שיקולים כלכליים או מתוך רדיפת בצע. דרישת אחד הצדדים לעריכת הסכם ממון גורמת לתחושה קשה, לפגיעה ביושר ולעלבון אצל בן הזוג השני. דרישה שכזו אף גורמת לחוסר ביטחון ומעלה את האפשרות של כשלון חיי הנישואין, וזאת עוד לפני החתונה.
2. לעיתים צד חושש שמא סירובו לחתום על הסכם הממון יתפרש כרצון בממון בן זוגו, כשהאמור אינו נכון כלל. במצב דברים זה ייתכן שתבוטל החתונה.
3. הידיעה על הסכם ממון המונח במגירה במהלך חיי נישואין, עלולה לגרום למתחים רבים בין בני זוג – מתחים אשר לא היו נוצרים אילמלא היה נערך הסכם שכזה.

יתרונות בעריכת הסכם ממון

1. הסכם ממון עשוי למנוע הליכים משפטיים קשים וארוכים במקרה של גירושין.
2. הסכם ממון מגן בפני דרישות בלתי הגיוניות וסחיטה של בן הזוג, אשר אינו חפץ בגירושין במידה שקיים הסכם ממון מאושר, ניתן לאכוף את ההסכם ולכפות את ביצוע תנאיו .
3. הסכם ממון יוצר יציבות וביטחון במערכת היחסים בין בני הזוג. כל צד יודע את מעמדו ובהתאם לכך יכול לכלכל את צעדיו.
4. הסכם ממון מגן על ילדים מנישואים ראשונים ועשוי למנוע מתיחות ולשפר את היחסים בין הילדים מהנישואים הראשונים לבין בן הזוג של האב והאם מנישואים שניים.
5. הסכם ממון יוצר הגנה מפני נושים של אחד מבני הזוג, מעניק הגנה לבן הזוג ומונע אפשרות כי נושים יפגעו בזכויותיו.
6. הסכם ממון הקובע חלוקת רכוש מיד עם הפרדות הצדדים, מאפשר חלוקת רכוש מיידית במקרה של פרידה ואין צורך לחכות לאחר מועד סידור הגט לצורך חלוקת הרכוש, כפי שקובע החוק.

עו"ד אירית רייכמן –  משרד עורכי דין, מגשרת ונוטריון.

עו"ד לגירושין, ירושה והסכם גישור
lawyer-r@zahav.net.il
www.reichman-law.co.il

בתאריך 11.9.2011 ניתן פסק דין תקדימי על ידי בית המשפט המחוזי אשר דן בשאלה האם הסכם ממון יכול לשמש גם כצוואה  בעת פטירתו של מי מהצדדים? פסק דין חדש של השופטת צילה צפת בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, צריך להדליק נורה אדומה לכל אלו אשר דוחים או מותרים על חתימה על הסכם ממון וכתיבת צוואה. על כך במאמר הבא.

הערעור לבית המשפט המחוזי הוגש על ידי ילדיו של אדם, אשר התאלמן בשנת 1996. לאחר מות אמם, ויתרו הילדים על חלקם בירושת אימם לטובת אביהם והעניקו לו את הזכויות המלאות על דירת הזוג. בשנת 1997, נישא מחדש האב בנישואים אזרחיים וחתם על הסכם ממון עם אשתו החדשה, אשר מבהיר כי אין לאשתו בחייהם המשותפים של השניים, משום זכות בדירתו של האב.

מסע התביעות החל לאחר  פטירתו של האב בשנת 2008, לאחר שהוא לא השאיר אחריו צוואה.

כאשר הגישה אלמנתו של האב בקשה לצו ירושה, הכולל חצי מעזבונו, לרבות הדירה, דחה בית המשפט למשפחה את התנגדותם של בני המשפחה וקבע כי אשתו החדשה של האב  יורשת גם את זכויות המנוח בדירה.

אין לקרוא בהסכם את מה שאין בו

לאור פסיקה זו, ילדיו של המנוח הגישו  ערעור לבית המשפט המחוזי בבאר שבע, שם קבעה השופטת צילה צפת: כי התוצאה האופרטיבית במקרה שבפנינו היא, שעל פי ההסכם בין המנוח לאלמנה, בהנחה שההסכם בר תוקף, הרי שלאלמנה אין זכות בדירה כיון שההסכם שלל זאת ממנה, מכח החיים המשותפים אך הדירה נשוא המחלוקת , כמו כל רכוש אשר על שם המנוח בלבד , מהווה חלק מעיזבון המנוח ובהעדר צוואה יחולק רכוש המנוח ליורשיו על פי דין, הם האלמנה ושלושת ילדיו.

"אילו התכוון המנוח להדיר את האלמנה מעיזבונו היה עליו לעשות זאת בצוואה ומשלא עשה כן היא אחת מיורשתו על פי דין".

חוק יחסי ממון תקף רק לימי החיים

פסק הדין שניתן על ידי השופטת, מהווה פסק דין חשוב  ביותר, כאשר עד היום, מעולם לא נדרש בית המשפט העליון להתייחס לסוגיה זו. מפסק דין זה , ניתן להבין כי אין תוקף להסכם ממון בעת פטירתו של אחד מבני הזוג וכי חוק יחסי ממון והסכמי ממון הוא תחום ששולט על היקף העזבון מכורח החיים המשותפים. לעומת זאת, לאחר פקיעת הנישואין מכורח מוות – חוק הירושה שולט וקובע את זכויות היורשים.

יצויין, כי  לאור חידושה של הסוגיה, החליטה השופטת שלא לחייב את התובעים בשכר טרחה ועו"ד.

מסקנה- יש לערוך הסכם ממון וצוואה

פסק דין זה צריך  להוות נר לרגלי כל אלו אשר מתחתנים בפרק ב' של חייהם ומעוניינים להגן על זכויות ילדיהם בחייהם ולאחר אריכות ימיהם על עזבונם .כיצד  יועבר עזבונם לאחר מותם. כיום בני זוג שנישאים בפרק ב' ומבקשים לשמור על זכויותיהם הרכושיות לחתום על הסכם ממון ולאשר בבית משפט למשפחה וכן להכין צוואה אשר תדאג להסדיר מה יעשה ברכושם לאחר אריכות ימים .

כיום לאור פסק דין זה , עורכת דין אירית רייכמן ממליצה  כי למרות שרבים אינם אוהבים לדבר על הנושא יש לערוך הסכם ממון וצואה אשר יכולים  להקל על הקרובים ולחסוך סכסוכים כספיים רבים.

עו"ד אירית רייכמן –  משרד עורכי דין, מגשרת ונוטריון.

עו"ד לגירושין, ירושה והסכם גישור
lawyer-r@zahav.net.il
www.reichman-law.co.il

פסק דין – הסכם ממון איננו תחליף לצוואה

לא מעט אנשים אשר הורגלו לראות את המושג "סרבן גט" בכותרות, יופתעו לדעת שתופעת סרבניות הגט קיימת גם היא. במקרה שלפנינו, בני זוג שהיו נשואים במשך 33 שנים, כאשר לאור עקרות האישה – לא הצליחו להביא ילדים לעולם ולאור כך רצה הבעל, למורת רוחה של האישה, להתגרש.

בקשתו הראשונה של הבעל לגירושין, עלתה כבר בשנת 1986, על רקע עקרותה של האישה ואי היציבות שביחסיהם. באותה עתירה, דחה בית הדין את התביעה ושלח את הגבר בחזרה לביתו להשכין שלום בית וסגר את התיק.

בשנת 2003, נפרדו בני הזוג באופן סופי והגבר פנה שוב לבית הדין לחיוב האישה בגט. במקרה זה שוב טען הגבר כי הסיבה לכך היא עקרותה של האישה. בתגובה, סירבה האישה לגירושין.

בתאריך 7.7.2004, נבחנה מחדש עילת הגירושין לפי טענות הצדדים ובית הדין קבע כי האישה מחוייבת לקבל את הגט: "הואיל ועל פי הבדיקות שערכו הצדדים מתברר כי הבעל יכול להביא ילדים לעולם והאשה אינה יכולה להביא אלא אם כן תעבור ניתוח אשר מסכן אותה, ולכן חייבה לקבל גט לאלתר ולפתוח תיק לסידור גט".

ערעורה של האישה על פסק דין זה בביה ד"  הרבני הגדול, בה הועלתה טענה חדשה כי הבעל נתן עינו באחרת, נדחתה סופית ביום 27.11.05. אך האישה המשיכה בסירובה ולא התייצבה בכדי להסדיר את הגט, למרות שזומנה פעמים רבות ואף עמדו כנגדה פקודות מאסר וצווי הבאה. בתקופת הזמן המדוברת – בני הזוג עדיין נשואים כנגד רצונו של הבעל.

רשלנות ופגיעה באוטונומיה

בהמשך הדיון בעתירתו של הבעל, ציינה השופטת לוי, כי במקרים קודמים, תופעת סרבנות הגט הביאה להקמת תביעת נזיקין מכוח עוולת הרשלנות (סעיף 63 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]) ולאור עוולת הפרת חובה חקוקה (כאשר נקבע על ידי בית הדין הרבני כי צד סרבן חייב בגט). בנוסף, קבעה לוי, מדובר בפגיעה באוטונומיה של מסורב הגט, שכן המשך מהלך חייו התקין לא מתאפשר במצב שכזה: "הבחירה להיות נשוי לאדם אחר או לחדול מלהיות נשוי לו הינה בחירה אישית הנמנית על חירויות הפרט של כל בן אנוש. מקום בו אדם מבקש לסיים את הקשר הזוגי, ואין המדובר בפליטת פה רגעית, אלא ברצון ברור, עקבי ומתמשך, אין בן הזוג יכול, אלא לכבד רצון זה, גם אם הוא אישית היה חפץ בהמשך הקשר. סרבנות גט כשלעצמה אינה מחדשת ימי הזוגיות כקדם ואינה מחזירה עטרת הנישואין ליושנה. אדרבא: הסירוב לתת או לקבל גט, לרוב אך מעצים את רצונו של הצד השני בפרידה, מנציח את ההתנתקות, מעמיק את הקרע בין הצדדים ונוטע אצל הצד השני רגשות כעס איבה ועלבון. כל תועלת מעשית אינה צומחת איפוא לצד הסרבן כתוצאה מסרבנותו".

סוגים שונים של פגיעה

בפסק הדין מביאה השופטת לוי, את ניסוחו של השופט נפתלי שילה לפגיעה באוטונומית הפרט בעקבות סרבנות גט:

"האחת: פגיעה בסטטוס מהבחינה השלילית – אי יכולתו של אדם להתנתק מקשר בו איננו מעוניין.

השנייה: פגיעה בסטטוס מהבחינה החיובית – פגיעה ביכולתו של אדם לשנות את הסטטוס שלו לנשוי בקשר חדש.

השלישית: פגיעה מוחשית מעבר לפגיעה בסטטוס, לאור העובדה כי הסירוב של בן זוגו להתגרש פוגע ביכולתו בפועל של אדם לחיות בקשר זוגי חדש או ללדת ילדים נוספים (לדוגמא, כאשר הילדים יחשבו כממזרים)".

פיצוי החל ממועד הפירוד

לאור כל הטענות שהובאו בפניה, קבעה השופטת לוי כי התרשמה שאכן נפגעה האוטונומיה של הבעל ומתקיימות לפחות שתי הפגיעות הראשונות ברשימה שמנתה.

על שאלת מועד תחילת "הפגיעה", ענתה השופטת לוי בכך שהפגיעה החלה מרגע שהביע את דרישתו להתגרש ולא מסירובה לקביעת בית הדין, שכן גם סירובה עד לקביעת בית הדין מהווה פגיעה.

האישה חויבה בתשלום פיצויים של 25,000 ש"ח בגין כל שנת סירוב החל משנת 2003. בנוסף, חויבה בתשלום הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד.

פסק דין – חיוב סרבנית גט בתשלום פיצויים

בחודש יולי האחרון, הכיר לראשונה השופט אסף זגורי מבית המשפט לענייני משפחה בטבריה, בזכותו של הבעל להגיש תביעת פיצויים, כנגד אשתו אשר בגדה בו וקיימה יחסים עם אחר בזמן שהיו נשואים.

עד כה, שופטים נהגו לדחות על הסף תיקים מסוג זה, בטענה שאמנם הצד שבו "בגדו" מרגיש נפגע, אך פירוקה של זוגיות הוא תוצאה של משוואה מורכבת בהרבה מאשר "אשם" של צד זה או אחר.

במקרה המדובר, הבעל  ביקש לחייב את אשתו לשעבר, לה היה נשוי במשך 17 שנים, – עד שנת 2010, בתשלום פיצויים בגין הפרת תנאי הנישואין, תוך בגידות מרובות בו. מתוך החלטת במ"ש ן: "לדבריו, התנהגותה של  המבקשת משך נישואיהם ובעיקר העובדה כי קיימה יחסים עם גברים אחרים בעת נישואיהם הסבה לו נזקים בלתי הפיכים בדמות כאב וסבל, עגמת נפש, טיפוליים פסיכולוגיים בגין נזק נפשי, אבדן הנאת החיים, מתח וכדומה".

הנתבעת מצידה, השיבה בכתב ההגנה, כי לא קיימת בישראל עילת תביעה בגין בגידה ולא התייחסה לטענות עצמן.

תקדים בעייתי אך אפשרי

השופט זגורי קבע, כי בשלב מקדמי זה לא ניתן לומר, כי לתובע אין כל עילה, שכן החוק מאפשר לבני זוג לתבוע זה את זה. הוא סבור, כי ניתן לטעון שבגידה מהווה פגיעה בכבוד האדם של הצד הנבגד ואף הפרה של ההתחייבות החוזית שבני הזוג נוטלים זה כלפי זה עם נישואיהם.

אך למרות הגישה הפתוחה למדי, העלה השופט מספר חששות אשר עשויים להביא בסופו של דבר למניעת התביעה עצמה. לטענתו של זגורי, יצירת תקדים שכזה עשוי להביא להצפת בתי המשפט בתביעות סרק הנובעות מתוך נקמה ולהשגת ראיות באמצעים לא חוקיים. בנוסף, לאור המורכבות של מערכת הזוגיות באשר היא, קשה לקבוע הגדרה רשמית למושג "בגידה", דבר אשר יציב את מערכת המשפט במצב בלתי אפשרי.

בנוסף, לדעת השופט זגורי ניתן לפסוק פיצוי המירבי בתביעות שכאלו  עד 50,000 שקל, והן יידחו במידה ויהיה בהן בכדי לערער את חלוקת הרכוש.

אתם מוזמנים לקרוא את פסק הדין המדובר במסמך המצורף:

החלטה בנושא בגידה

חוק המקרקעין, תשכ"ט-1969 מסדיר את סוגית משפטיות רבות, כך לדוגמא סוגי הזכויות הקיימות במקרקעין. בתוך כך, גם במסגרת הליך גירושין בין בני זוג יש לשים לב להוראותיו הרלוונטיות של חוק המקרקעין העשויות להשפיע על סוגית חלוקת הרכוש בין הצדדים.

יש לציין כי הפניה לחוק המקרקעין תהיה כמובן כאשר במסגרת המחלוקות בין הצדדים נמצא נכס מקרקעין, אשר במרבית הפעמים מדובר בבית המגורים המשותף של הצדדים.

עו"ד אירית רייכמן, מגשרת ונוטריון, בעלת משרד עו"ד המתמחה בדיני משפחה, ירושה וצוואה מסבירה כי חוק המקרקעין מתייחס לסוגית הרכוש של דירת המגורים של בני הזוג.

הכוונה הינה לסעיף 40א לחוק המקרקעין, אשר מסדיר את סוגית פירוק השיתוף במקרקעין בדרך של מכירת בית המגורים. הוראת סעיף 40א מתייחסת להליך גירושין שבו מעורבים קטינים באופן שבו היא קובעת כי בימ"ש לא יורה על ביצוע מכירת בית המגורים, על אף דרישת אחד הצדדים בדבר פירוק שיתוף, וזאת עד אשר ייווכח בימ"ש כי לילדי בני הזוג הקטינים ולבן הזוג המשמורן נמצא הסדר מגורים אחר המתאים לצרכיהם.

עו"ד אירית רייכמן מציינת כי ההסדר המגורים האחר אינו חייב להיות הסדר קבע וכי בימ"ש יאשר פירוק שיתוף בבית המגורים גם במצב בו ישוכנע כי לקטינים יש הסדר ביניים למגורים זמניים המתאים לצרכיהם.

הוראה נוספת בחוק המקרקעין אשר מתייחסת אף היא להליכי גירושין בין בני זוג מופיעה בסעיף 101 לחוק המקרקעין. סעיף זה קובע מתן זכות קדימה במקרקעין שהם בבעלות משותפת של בני זוג. המשמעות של זכות הקדימה הינה כי בן הזוג, השותף לבעלות בנכס, לא יהיה זכאי להעביר חלקו לאחר אלא אם הציע אותו תחילה לבן זוגו.

בתוך כך, מסדיר חוק המקרקעין כי ההצעה לבן הזוג, בעל זכות הקדימה, תהיה בכתב ותשלח בדואר רשום וכי העתק מההצעה יישלח גם לרשם.

מוזמנים לקרוא את החוק המלא במסמך המצורף:

עו"ד אירית רייכמן –  משרד עורכי דין, מגשרת ונוטריון.

מומחית לדיני משפחה, ירושה וגישור
lawyer-r@zahav.net.il
www.reichman-law.co.il

עו"ד אירית רייכמן, מגשרת ונוטריון בעלת משרד עו"ד המתמחה בדיני משפחה, צוואות וירושות מבהירה מס' סוגיות הקשורות בהליך גירושין וחוק מס שבח, כמובן כאשר לצדדים נכסי נדל"ן אשר במסגרת חלוקת הרכוש ביניהם נדרשים להסדיר את סוגיות המס הנלוות לכך.

עו"ד אירית רייכמן מציינת כי חוק מיסוי מקרקעין קובע כי העברת בעלות במקרקעין הנעשית על פי פסק דין לגירושין לא יראוה כמכירה, בין אם היא העברה בין בני זוג ובין אם היא העברה מהם לילדיהם. העברה זו מכונה בשפה המשפטית "העברה אגב גירושין".

יחד עם זאת, עו"ד אירית רייכמן מדגישה בפני בני זוג בהליך גירושין כי אין בפטור ממס שבח ומס רכישה המוזכרים בחוק מס שבח, בכדי למנוע מבני הזוג תשלום מסים נוספים וחבויות תשלום אחרות.

בנוסף לכך, מסבירה עו"ד אירית רייכמן כי במסגרת זו כאשר אחד מבני הזוג רוגש את חלקו של בן הזוג בדירה "אגב גירושין", המוכר פטור מתשלום מס שבח מקרקעין והקונה פטור מתשלום מס רכישה.

עו"ד אירית רייכמן מדגישה כי אלו הטבות כספיות מאוד משמעותיות שעל בני הזוג לשקול אותם במסגרת השיקולים הכלכליים ברכישת דירת בן הזוג. עוד מפרטת עו"ד אירית רייכמן כי הלכה זו שרירה וקיימת גם בין ידועים בציבור (ע"א 2622/01).

עו"ד אירית רייכמן –  משרד עורכי דין, מגשרת ונוטריון. מומחית לדיני משפחה, ירושה וגישור.

אין זה סוד, במקרים לא מעטים הזוגיות המאושרת, אשר הביאה לעולם אהבה וילדים – מתפרקת. כאשר הזוגיות נחצית לשניים, כך גם נחצים הבעלות על הרכוש, חשבון הבנק המשותף, הדירה ושאר הדברים אשר נצברו במהלך הנישואים. הבעיה הגדולה מתחילה כאשר מגיעים לשאלת הילדים.

אב חד הורי – לא מה שחשבתם
בכתבה ששודרה השבוע בערוץ 10, נסקרה תופעת האבות החד הוריים. מהכתבה עולה כי ישראל מחזיקה במקום החמישי והמכובד במספר הגברים הגרושים אשר מחזיקים במשמרות על ילדיהם.

בניגוד לתדמית אשר מצטיירת ללא מעט אנשים בראש ברגע שהם חושבים על זוג גרוש, של אם טורחת לבדה על גידול הילדים ואב אשר חוזר לחיי הרווקות, ישנם לא מעט גברים מרקעים שונים אשר מוכנים ומעוניינים לקבל את המשמורת על הילדים, למרות שהאם בעלת מסוגלות הורית ואין "אילוץ" כלשהו המופנה כלפיהם. כמובן שסביר להניח שאילולא חוק חזקת הגיל הרך, היה מספר הגברים הללו גבוה יותר.

בחירה זו נחשבת היום עדיין לבחירה לא קלה, במיוחד לאור העובדה שחוקי המדינה והנורמות החברתיות הסובבות אותנו לא מקלות על גברים שכאלו וגם לא מעניקות להם תמיד את אותו היחס שהייתה מקבלת אישה במעמדם.

החוק והשלכותיו

חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, נקבע בשנת 1962, וקבע כי כל עוד לא סוכם אחרת על ידי בני הזוג ולא הוכח כי האם מצויה במצב של חוסר "יכולת הורות" קיצוני, ילדים מתחת לגיל 6 יועברו לחזקתה של האם.

במהלך השנים, החוק יצר אינספור ויכוחים בין ארגוני זכויות נשים וגברים ובין המחוקקים ואנשי הדין. אחת הטענות הנפוצות ביותר היא שהחוק מנציח אי שוויון, בהנחה האוטומטית שהאישה ראויה יותר לגידול הילדים. בנוסף, ברוב המקרים, גם לאחר גיל 6 הילד נשאר אצל האם בכדי להגן עליו מחוסר יציבות.

ראוי לציין, כי ברוב מדינות העולם המערבי החוק בוטל ולרוב נערכת השוואה בין יכולות האם ליכולות האב לגידול הילדים לצד הטוב ביותר.

ועדת שניט

בחודש מארס 2005, מונתה על ידי שרת המשפטים דאז, ציפי ליבני, ועדה אשר בראשה עמד פרופ' דן שניט. הועדה נועדה לבחון את הכללים הקיימים לחלוקה ולשיתוף באחריות ההורית בתקופת הגירושים ואחריה, כפי שהם קבועים בחוק וכפי שהם מיושמים בבתי המשפט לענייני משפחה ובבתי הדין הדתיים השונים.

"במסגרת זו", ציינה לבני, "תבחן הוועדה ותיתן המלצותיה בדבר הצורך בשינויה של 'חזקת הגיל הרך' הקבועה בסעיף 25 לחוק האמור, והאפשרות לעיגונם בחקיקה של הסדרים שונים לחלוקה ולשיתוף באחריות ההורית בגירושים. כמו כן תבחן הוועדה כיצד ניתן לשכלל את הכללים העומדים לרשות בתי המשפט ובתי הדין לשם קביעת טובת הילד בנוגע להסדרי משמורת".

דו"ח ביניים של ועדת שניט, המסכם חלק מרכזי מעבודתה, פורסם כבר בסוף אפריל 2008. בדו"ח מציעים חברי הוועדה לשנות את ההסדר החוקי כיום, שמבוסס על אפוטרופסות של ההורים ולנקוט גישה המבוססת על האחריות ההורית, כחובת ההורים להבטיח את מימוש זכויות ילדיהם.

בניגוד למה שהיה מקובל לפניכן, מציעים רוב חברי הועדה להחליף את המושגים "משמורת" ו"הסדרי ראיה" הנפוצים בשימוש המשפטי במקרי גירושין, ובמקמם: "הסדר הורות" ו"תוכנית הורית" הקובעים מהם זמני השהיה של הילד עם כל הורה.

חזקת הגיל הרך – המלצות הועדה

אחת ההמלצות הדרמטיות של ועדת שניט היא ביטול חזקת הגיל הרך, סעיף 25 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, הקובע כי כאשר מתגלעת מחלוקת באשר למשמורת ילדים שטרם מלאו להם שש שנים, תוענק לאם עדיפות. "ביסוד סעיף זה", נכתב בדו"ח הביניים, "מצויה הנחה שלפיה על אף שהאפוטרופסות של שני הורים נמשכת גם לאחר הגירושים, טובת הילד מחייבת את הימצאותו במשמורת אצל אחד ההורים. ברובם המכריע של המקרים, המשמורת כאמור הנה אצל האם. מצב דברים זה אינו עולה בקנה אחד עם תפיסת האחריות ההורית, שלפיה ראוי כי שני ההורים יישאו באחריות כלפי ילדם… החלת עקרון העל של טובת הילד, שדורש קיום קשר בינו לבין שני הוריו, אינו מתיר עוד מקום להמשך החלתה של חזקה משפטית גורפת מסוג 'חזקת הגיל הרך'".

בתאריך 15.6.11 אושרה בקריאה טרומית הצעת חוק חלוקת זכויות פנסיה בין בני זוג, התשע"א-2011. הצעת חוק זו הינה פרי יוזמתה של ח"כ זהבה גלאון אשר ותכליתה של ההצעה  חוק חלוקת להבטיח כי בעת פירוד בין בני זוג יקבל כל אחד מבני הזוג את חלקו בזכויות הפנסיה אשר נצברו במהלך החיים המשותפים.

עו"ד אירית רייכמן, מגשרת ומומחית לדיני משפחה וירושה סבורה כי הצעת חוק זו מהווה שינוי משמעותי בכך שמבטיחה לבן הזוג של בעל הזכויות כי יקבל את מלוא זכויותיו המגיעות לו מכוח החיים המשותפים ביחד. כמו כן, הצעת חוק זו מהווה צעד נוסף לקידום זכויותיו של בן הזוג הביתי אשר במהלך החיים המשותפים לא יכל להתפתח מבחינה מקצועית בשל האחריות בטיפול הילדים, בעוד בן הזוג השני טיפח קריירה וצבר זכויות פנסיה רבות.

פרשנותה של הצעת החוק

עורך דין לגירושין אירית רייכמן מוסיפה כי לפי הצעת החוק החדשה, במידה ובית המשפט קבע כי זכויות הפנסיה הן רכוש משותף של בני הזוג ולכן יש לאזנו בניהם, יחולקו הזכויות שנצברו בתקופת החיים המשותפים בין בני הזוג לשני חשבונות נפרדים. לאחר מכן, יירשם בן הזוג של בעל הזכויות בקרנות הפנסיה כבעל זכויות הפנסיה.
סוגיה חשובה נוספת אשר מוסדרת בהצעת החוק החדשה הינה כי כאשר אחד מבני הזוג הולך לעולמו ונפסקת זכותו לקצבת זקנה או פרישה עקב מותו, יראו את בן הזוג הרשום לקצבת שארים כאילו לא נתגרש או נפרד ממנו. עו"ד אירית רייכמן מדגישה כי סעיף זה יחול בתנאי שבית המשפט אכן קבע כי זכויות הפנסיה שנצברו בתקופת החיים המשותפת של בני הזוג הן רכוש משותף שיש לחלקו בין הצדדים.

עו"ד אירית רייכמן מציינת ומדגישה כי כי הצעת החוק החדשה אף מקנה סמכויות לשר האוצר לקבוע הוראות למניעת סיכול זכות או זכות עתידה של בן הזוג הרשום בקופות הפנסיה. כך לדוגמא, שר האוצר רשאי בין היתר לקבוע פעולות בקרנות הפנסיה הטעונות הסכמת שני בני הזוג וכן לקבוע כי פעולות שונות בקרנות הפנסיה יחייבו מתן הודעה לבן הזוג שנרשם כבעל הזכויות.

בכך, מבורכת הצעת החוק הואיל ומכילה מנגנונים אשר נועדו להתגבר על ניסיונות ידועים ומוכרים של בני זוג בהליכי גירושין להברחת כספים ורכוש בכדי להתחמק מחובת השיתוף המחייבת את בני הזוג מכוח החקיקה וההלכה.

לסיכום

עו"ד אירית רייכמן תומכת בהצעת החוק החדשה, אשר לדבריה של ח"כ זהבה גלאון יש בהצעת החוק בכדי לבצע תיקון צודק המסייע להגן על אותן נשים מוחלשות שהיו תלויות בבני זוגן כל חייהן, ולאחר הגירושין והפרישה נותרו חסרות זכויות פנסיה.

הצעת חוק חלוקת זכויות פנסיה בין בני זוג, התשעא–2011